סאהר נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

פסק דין

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים-עבודה, שאירעה לו ביום 3/8/09. בכתב התביעה טען התובע, שהינו נהג משאית במקצועו, כי ביום האירוע הוא הוביל סחורה באמצעות משאית שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת בביטוח חובה. במהלך הנסיעה הוא הבחין במוטות עץ, שלא היו חלק מהסחורה שהועמסה, מונחים על הסחורה והוא חשש כי מוטות אלה יעופו מן המשאית במהלך הנסיעה. לפיכך הוא עצר את המשאית בצד הדרך, טיפס על הסחורה וסילק את המוטות. לאחר מכן ובמהלך ירידתו מעל המטען, נפל ונחבל בגופו. את התביעה הגיש התובע נגד הנתבעת בטענה, כי האירוע המתואר מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנתבעת כפרה בנסיבות האירוע כפי שנטענו על ידי התובע וטענה, כי הוא נפגע בנסיבות אחרות מהנטען על ידו ובנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

לאור כפירת הנתבעת באחריות, קבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים בשאלה זו בלבד.

מטעם התובע הוגשו שני תצהירי עדות ראשית; האחד של התובע עצמו והשני של פואד סעאידה, נהג משאית אשר נטען כי היה עד ראיה לאירוע.

בתצהירים אלה טענו התובע ופואד, כי ביום האירוע הגיעו שניהם למפעל אורדילן שהינו מחסן עצים במטרה להעמיס סחורה ולהובילה למקום אחר, כאשר התובע היה ראשון בתור. המלגזן שעובד במקום העמיס את הסחורה על המשאית, התובע קשר את הסחורה והחל בנסיעה. לאחר שיצא משער המפעל הבחין התובע במוטות עץ (בשפה המקצועית נקראים "פנדה"), אשר מונחים על הסחורה שהועמסה. הוא חשש שמוטות העץ יעופו במהל הנסיעה, ולפיכך עצר את המשאית אחרי השער, בחניה בצד הדרך, במטרה להסירם. הוא טיפס על הסחורה ועת ביקש להסיר את המוטות, נפל ונפגע.

בחקירתם הנגדית חזרו התובע ופואד על נסיבות האירוע כפי שתוארו בתצהירים. הם טענו, כי מדובר במוטות עץ אשר מונחות מתחת לחבילות העץ על מנת שיישאר מרווח בין החבילות לבין המשטח עליו הן מונחים כדי לאפשר למלגזן להכניס את השיניים של המלגזה מתחת לחבילה ולהרים אותה. לטענת התובע, מדובר בחתיכת עץ אחת שככל הנראה נשארה על גב החבילה שהונחה אחרונה על המשאית לאחר שהחבילה שהייתה מונחת על אותה חבילה הוזזה ממקומה. לטענתו, חתיכת העץ לא הייתה קשורה ולפיכך הוא חשש שהיא תיפול ותסכן את ציבור המשתמשים בדרך.

פואד טען, כי בעת אירוע התאונה הוא היה בתוך המפעל ממתין למלגזן שיסיים את העמסת המשאית שלו. לטענתו, הוא היה בקשר עין עם התובע כל הזמן, והבחין בו עת התחיל בנסיעה, עת עצר את המשאית לאחר שיצא משער המפעל ועת טיפס על המשאית במטרה להסיר את חתיכת העץ, וכי הבחין בו עת נפל מן המשאית. לדבריו, משהבחין בנפילה, הוא רץ לעבר התובע וראה אותו שוכב ליד המשאית ונאנק מכאבים. מייד הוזמן אמבולנס למקום, אשר פינה את התובע לטיפול רפואי.

לא נתתי אמון בעדויות התובע ופואד באשר לנסיבות האירוע. כפי שיפורט להלן, מהמסמכים שנערכו בסמוך לאחר אירוע התאונה, לרבות מסמכים חתומים בידי התובע עצמו ומסמכים רפואיים שנערכו על ידי רופאים שאין להם עניין בתיק, עולה כי התובע נפגע בזמן קשירת המטען וסידורו על המשאית לפני הנסיעה ובעת שהתובע והמשאית היו בתוך המפעל. מכיוון שנסיבות אלו אינן מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, החליט התובע "להעתיק" את מקום אירוע התאונה מתוך המפעל לתאונה שאירעה בדרך. בדרך זו, התאונה יוצאת מגדר השימוש "טעינה ופריקה" שאינו מוכר על פי החוק ונכנסת לגדר השימוש "תיקון או טיפול דרך" שהינו שימוש מוכר.

להלן אפרט את קביעתי הנ"ל.

בדו"ח מד"א שנערך בסמוך מאוד לאירוע התאונה (מוצג נ/5) נרשם, כי הגורם לאירוע "נפילה מגובה", מבלי שהוזכרה, ולו ברמז, הטענה שבתאונה הייתה מעורבת משאית, או שהתאונה אירעה בדרך. יתרה מכך, בדו"ח מד"א נרשם, כי מקום אירוע התאונה הוא "מפעל אורדילן", וזאת בניגוד לגרסת התובע והעד מטעמו שכביכול התאונה אירעה מחוץ לשטח המפעל ולאחר שהתובע יצא משער המפעל ונסע כ-15 מטר ברחוב ציבורי.

האמור בדו"ח מד"א מכרסם באופן חמור באמינות גרסתם של התובע והעד מטעמו משתי סיבות; הראשונה, אם התאונה אירעה ברחוב ציבורי מחוץ לשטח המפעל, מדוע שצוות מד"א ירשום בדו"ח כי התאונה אירעה במפעל אורדילן ולא יציין את שם הרחוב שבו אירעה התאונה. שנית, אם התאונה אירעה ברחוב, במרחק של כ-15 מטר משער המפעל, כיצד ידעו אנשי מד"א לקשור בין התאונה לבין מפעל אורדילן, וכיצד ידעו שהתובע קשור למפעל אורדילן שממנו העמיס את הסחורה זמן קצר לפני כן.

על כן, העובדה שנרשם בדו"ח מד"א כי התאונה אירעה במפעל אורדילן והעובדה שאנשי מד"א ידעו לקשור בין התאונה לבין המפעל מלמדת, כי התאונה אירעה בשטח המפעל ולא במרחק של כ-15 מטר ממנו.

גם כאשר הגיע התובע לביה"ח הוא לא סיפר לרופא שטיפל בו במיון, כי הוא נפגע עקב תאונת דרכים, או עקב טיפול במטען במהלך נסיעה, וכל אשר נרשם בתעודת חדר המיון (מוצג נ/6) היה שמדובר בפגיעה עקב נפילה מגובה. במדבקה של בית החולים צוין, כי מדובר בתאונת עבודה, מבלי שצוין כי מדובר בתאונת דרכים. שוב, גם העובדה שהתובע לא ראה לנכון לציין, כי הוא נפל ממשאית במהלך נסיעה פוגעת באמינות גרסתו באשר לנסיבות האירוע.

ביום 13/8/09, כעשרה ימים לאחר התאונה, פנה התובע לרופא המשפחה בקופ"ח במטרה לקבל תעודת מחלה עקב הפגיעה. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שנערכה באותו יום (מוצג נ/7) נרשם, כי התובע "נפל ממשאית בעת העמסת סחורה". מרישום זה עולה, באופן ברור, כי גרסת התובע הייתה שהוא נפל במהלך ותוך כדי העמסת המשאית ולא במהלך הסרת מוטות עץ לאחר סיום ההעמסה ולאחר שהתחיל בנסיעה. גם רישום זה פוגע באמינות גרסתו של התובע באשר לנסיבות פגיעתו ולמקום התרחשות התאונה.

בנוסף לרישומים במסמכים הרפואיים שאינם מתיישבים עם גרסת התובע באשר לנסיבות ומקום התרחשות התאונה, הרי גם מטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (מוצג נ/4) עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי התובע נפגע בעת קשירת המטען במפעל אורדילן ולפני שהתחיל את הנסיעה, וזאת בניגוד מוחלט לגרסתו היום. בטופס התביעה לדמי פגיעה תיאר התובע את נסיבות פגיעתו כדלקמן:

"תוך כדי עבודת סיום העמסה התחלתי בקשירת וסידור סחורה על ארגז המשאית, החלקתי ונפלתי".

באותו טופס ובצמוד למקום המיועד לתיאור נסיבות האירוע, נשאל התובע האם התאונה אירעה במהלך עבודתו "במפעל", "מחוץ למפעל", "בדרך לעבודה" או "בדרך לביתך" והוא סימן, כי התאונה אירעה "במפעל".

הנה כי כן, על פי הגרסה בטופס התביעה לדמי פגיעה החתום על ידי התובע ושהוגש על ידו למוסד לביטוח הלאומי, התאונה אירעה בשטח המפעל, לפני תחילת הנסיעה ועת עסק בסידור הסחורה וקשירתה לקראת הנסיעה. האמור ב-נ/4 שומט, אם כן, את הבסיס לטענת התובע שכביכול התאונה אירעה מחוץ לשטח המפעל ולאחר שהתחיל בסיעה.

בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי הוא חתם על טופס התביעה לדמי פגיעה, אך טען כי פרטי התאונה לא נרשמו על ידו אלא על ידי המעביד ומכאן, לשיטתו, נובעים אי הדיוקים בנסיבות ומקום אירוע התאונה.